ראיית שחור/לבן (הכל או כלום, אפס או מאה) היא אחת מהטיות החשיבה הנפוצות עפ”י ה-CBT. בסוג זה של חשיבה דיכוטומית (או שחור או לבן) אין גווני ביניים. הפרפקציוניזם הוא ביטוי לכך. מדובר בנטייה אישיותית להציב סטנדרטים קיצוניים עד כדי בלתי אפשריים, ציפייה לעמוד בהם ואף להתעלות מעליהם. מצד אחד הפרפקציוניזם דוחף להישגים גבוהים בעבודה, בלימודים, בספורט וכו’. אך מצד שני לסטנדרטים הגבוהים יש מחירים דוגמת שחיקה נפשית, הימנעות מהתנסויות ודחיינות.
אצל אדם פרפקציוניסט אין מקום לטעויות. הוא מחזיק באמונה שההתקדמות במשימה שבחר לעצמו תהיה נטולת עיכובים. הוא כמובן יתקשה להתנהל בתנאים של חוסר ודאות וישפוט את עצמו לחומרה אם התוכנית לא תתקדם בדיוק כפי שתכנן.
אז איך כל זה מתכתב עם דחיינות?
מבחינת הפרפקציוניסט יש לבצע כל משימה באופן מושלם. לשם כך נדרשים משאבים כמו זמן, מאמץ, אנרגיה ועוד. כיוון שהפרפקציוניסט אינו אדם שמתפשר על הסטנדרטים, השאיפה למצוינות עלולה לעורר אצלו, באופן פרדוקסלי, דחיינות.
הדחיינות היא למעשה הימנעות מביצוע משימה בשל החשש מאי עמידה בסטנדרטים גבוהים שהציב הפרפקציוניסט לעצמו. הדחיינות נובעת מהציפייה העצמית הגבוהה ולא מקושי במשמעת עצמית, מה שכמובן מעלה רמות תסכול.
פרפקציוניסטים יימנעו במכוון ובמודע מלהתנסות בחוויות שהן מחוץ לאזור הנוחות שלהם. הנה כמה דוגמאות כיצד הדבר בא לידי ביטוי:
- הפרפקציוניסט לא יארח בביתו – כי הוא מתכנן לשפץ את הבית (בעוד שנה).
- הפרפקציוניסט לא יגיש מועמדות למשרה שנראית לו אטרקטיבית – כי הוא לא עונה על כל דרישות התפקיד שמופיעות במודעה.
- הפרפקציוניסט יימנע מהשתתפות בפרויקטים קבוצתיים במקום העבודה בשל העובדה שאין לו שליטה מוחלטת על ביצוע המשימה. הצורך הבלתי נשלט לנהל את חבריו לצוות גם עלול להמאיס את הפרפקציוניסט על הקולגות שלו.
יש עוד דוגמאות רבות להיותו של הפרפקציוניזם גורם מעכב בהיבטים השונים של החיים. עבודה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) ששמה דגש על הטיות חשיבה ועל התנהגות אדפטיבית שלוקחת בחשבון גמישות, מהמורות בדרך, הסתייעות באחרים ופתיחות לביקורת עשויה לסייע לפרפקציוניסט לצאת מאזור הנוחות שלו ולאפשר לו להתנסות בחוויות חדשות שיש בהן הזדמנויות בקריירה, בחיי החברה ובעוד מישורים.