לא. אין טעות בכותרת.
בחירות מביאות עימן חרדה. כאשר אנו בוחרים להניע שינוי בחיינו, אנו זזים מאזור הנוחות המוכר והידוע אל עבר עתיד שיש בו אי ודאות. העלייה ברמת החרדה היא ה"מחיר" שנשלם עבור יציאה ממצב של היעדר תזוזה ותקיעות.
קל להמחיש זאת באמצעות עולמות התעסוקה:
נניח שאדם חווה תקיעות במקום העבודה. הוא שנים באותו תפקיד, באותו הארגון. האתגר המקצועי כבר אינו רב. הוא מכיר היטב את התחום בו הוא עוסק ואת הממשקים הפנים/חוץ ארגוניים. מצד אחד: הוא מיצה את עצמו. כבר לא נמצא בתהליך של צמיחה והתפתחות כפי שהיה בעבר. מצב זה מהווה כוח מניע לחולל שינוי וחיפוש אחר האתגר הבא. מצד שני: יש ייתרון בעבודה שאין בה מאמץ, עם הכנסה מתגמלת ותנאים נוחים. יציאה מאזור הנוחות ובחירה לחפש אתגר חדש – תעלה את רמות החרדה כי שינוי מביא אתו באופן טבעי אי-וודאות. חרדה מפני חוסר הודאות של העתיד נובעת מהצורך האנושי בשליטה ומהפחד מהלא נודע. בעולמות הקריירה, למשל, היא מתבטאת בדאגות מתמשכות (רגשיות, כלכליות) והימנעות מפעולות כמו שינוי מקום העבודה.
הנקודה בזמן שבה נחליט לפעול על אף החרדה, היא הנקודה שבה ההפסד מהבחירה לא לקדם שינוי (להישאר באותו התפקיד למרות שאינו מאתגר ולחוש חווית תקיעות) גדול מהרווח בבחירה לשמר וודאות (משכורת מתגמלת, תנאים נוחים וכו'). ההפסד יכול לבוא לידי ביטוי בתחושת תסכול, מירמור או אכזבה מהארגון/מעצמי. ברגע שהרגשות הללו יהפכו להיות דומיננטיים בחיינו באופן משבש חיים (למשל: קושי לקום בבוקר ולהביא את עצמינו לעבודה), ייתכן ונתניע שינוי.
כדאי לזכור, קיימות נקודות בחיינו שבהן אין לנו פניות או רצון לחולל שינוי תעסוקתי (או שינוי אחר). למשל כאשר אנו חווים אתגרים בחיי המשפחה, מקום העבודה מהווה עוגן של יציבות עבורנו. לעומת זאת, תהיינה נקודות אחרות בחיינו שבהן האש הפנימית שמציתה בנו את הרצון לייצר לעצמנו משמעות בתוך העשייה המקצועית תדחוף אותנו אל ההזדמנות הבאה. ייתכן כי בהמשך הדרך, ההזדמנות בה בחרנו תתגלה כפחות אטרקטיבית, מה שידחוף אותנו לעבר חיפוש חדש אחר אתגר אחר וחדש. תנועה מביאה תנועה.
טיפול קוגניטיבי התנהגותי הוא טיפול קלאסי למקרים בהם יש עניין לחולל שינוי נקודתי באספקט מסויים של החיים.