"ניקוי ארובות" הוא מונח, מסוף המאה ה-19 המסמן את לידתה של ה"פסיכותרפיה" – הריפוי באמצעות דיבור. המושג הוטבע ע"י ברתה פפנהיים (הידועה בכינוי הספרותי "אנה או") לטיפול שעברה אצל ד"ר ברויאר. ברתה, שסבלה מתסמינים גופניים קשים ללא הסבר רפואי, גילתה שכאשר היא מדברת על הזיכרונות והרגשות המעיקים עליה, תסמיניה הגופניים נעלמים. היא כינתה זאת "Talking Cure" (ריפוי בדיבור) ובהומור קראה לתהליך "ניקוי ארובות". כפי שארובה סתומה בפיח מונעת מהעשן לצאת ומאיימת לחנוק את הבית, כך זיכרונות מודחקים וטראומות חוסמים את זרימת הנפש ויוצרים "חנק" רגשי וגופני. פרויד ראה בסיפורה של אנה או ובמושג "ניקוי ארובות" את אבן היסוד לפסיכואנליזה. הוא הבין כי הדיבור עצמו הוא הכלי הטיפולי המרכזי.
כיום, שתי הגישות המובילות בעולמות הפסיכותרפיה הן הגישה הדינאמית (על שלל זרמיה) והגישה הקוגניטיבית התנהגותית:
הגישה הפסיכודינמית מתמקדת בכוחות ודחפים פסיכולוגיים פנימיים הנמצאים באינטראקציה מתמדת (דינמיקה) בתוך נפשו של האדם. המונח "פסיכודינמי" מתאר את התנועה והמאבק המתמשכים של הכוחות הבלתי-מודעים בתוכנו, אשר מעצבים את התנהגותנו ואישיותנו. הגישות הדינמיות מתייחסות לכוחות שונים, להם אנו לא מודעים, המפעילים אותנו ויכולים לפעול בכיוונים שונים ואף מנוגדים. הטיפול מטרתו להציף את הכוחות האלו על פני השטח (=ניקוי ארובות) להפוך את האדם למודע לאליהם ולסתירות שהם יוצרים, בין היתר באמצעות הקשר שבין המטפל/ת למטופל/ת. העבודה הטיפולית שמה דגש על עיבוד מעמיק לחיים הנוכחיים ולחוויות עבר הנקשרות בטראומות וחסכים מוקדמים.
הגישה הקוגניטיבית-התנהגותית (CBT) היא פסיכותרפיה ממוקדת מטרה וקצרת מועד, אשר מתמקדת ב"כאן ובעכשיו" ועוסקת בשינוי דפוסי התנהגות תוך שימוש בשיטות הקשורות ללמידה, התמקדות בזיהוי דפוסי חשיבה לא יעילים והקניית דפוסים אדפטיביים במקומם. מדובר בטיפול פרו אקטיבי ופרקטי שבו רוכשים המטופלים טכניקות המאפשרות לאמץ דפוסי התנהגות סתגלניים ומציאותיים. הטיפול מתאים לפתרון מצוקה קונקרטית (כמו חרדה, דיכאון) בטווח זמן קצר יחסית.
בזמן בחירת הגישה הטיפולית (דינמית או CBT) יש לקחת בחשבון גורמים כמו מטרת הטיפול, מאפייני אישיותיים של המטופל ומומחיות המטפל.